כאב הוא לא תמיד האויב: מה הגוף מנסה להגיד לנו, ולמה כדאי להקשיב?

היום אני רוצה לדבר על נושא כאוב: כאב.
תגידי, למה כואב לך דווקא איפה שכואב לך, ולא במקום אחר? חשבת על זה פעם?
למה הכאב מופיע דווקא שם
למה יש אנשים שהכאב שלהם מופיע דווקא בראש? למה אצל אחרים הוא מתבטא בשרירים או במפרקים? ויש כאלה שהעומס שהם חווים מתבטא גם בקשיי שינה או במחשבות טורדניות שלא מרפות.
הנה משהו שחשוב לי שתזכרי: כאב הוא אחת הדרכים שבהן הגוף שלנו מאותת לנו שמשהו דורש תשומת לב.
אני אגיד את זה שוב: כאב הוא לא רק תחושה שאנחנו רוצות להיפטר ממנה. הוא גם סימן שכדאי לנו לעצור ולהקשיב לו.
כדי להבין את השפה של הגוף, צריך קודם ללמוד להקשיב לה. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה, ואני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שתביני למה אני מתכוונת.

הקשר בין גוף ונפש: מה הגוף מספר
דוגמה פשוטה היא כאבי שרירים או כאבי מפרקים.
השרירים הם הכוח שלנו. בעזרתם אנחנו פועלות, זזות, עובדות ונושאות משקל. הם גם מאפשרים לנו לנוע בחופשיות ולהיות גמישות.
נכון שאם נתאמץ מאוד פיזית, נרים משאות כבדים או נבצע פעילות ממושכת, סביר להניח שנרגיש כאבי שרירים?
משהו דומה יכול לקרות גם ברמה הנפשית.
כשאנחנו נמצאות תחת עומס מנטלי גדול, מרגישות שיש עלינו יותר מדי אחריות, שאנחנו “נושאות את כל העולם על הכתפיים”, הגוף עשוי להגיב במתח שרירי, בכיווץ ובכאב. וכן, גם הכתפיים שלנו עלולות להתחיל לכאוב.
וזה לא מקרי שמתח נפשי וכאב גופני מופיעים לא פעם יחד.
ואם מישהו אומר לך שהכאב שלך “פסיכוסומטי” או שהוא “סתם בראש”, הוא צודק, זה באמת בראש. רק שהמשמעות היא לא שזה לא אמיתי; אלא שכאב שמושפע ממצב רגשי הוא אמיתי לחלוטין.
הקשר בין הגוף לנפש רק מזכיר לנו עד כמה הדברים משפיעים זה על זה.
שאלות ששווה לשאול את עצמך
כשיש לך כאב במקום מסוים ואת לא מבינה למה, נסי לעצור ולשאול את עצמך: מתי הכאב התחיל? מה קורה בחיים שלי בתקופה הזו? האם יש מצבים שבהם הוא מחמיר או נרגע? האם אני נמצאת תחת עומס מתמשך?
ואולי השאלה החשובה ביותר היא: האם יש משהו שאני מרגישה, אבל לא ממש נותנת לו מקום?
ברגע שאת בהקשבה לגוף שלך, את כבר נמצאת במקום אחר.
במקום להתמקד רק בשאלה “איך אני גורמת לכאב להיעלם?”, את יכולה להתחיל לשאול מה עשוי להשפיע עליו, ומה יכול לעזור לך להרגיש טוב יותר.
למשל, כשאני מרגישה שהנשימה שלי הופכת שטחית בזמן מתח, אני יכולה לשאול את עצמי: האם אני מאפשרת לעצמי לנשום? האם יש משהו בחיים שלי שמכביד עליי, שלא נותן לי רגע של מנוחה?
כשאני לא מצליחה לישון בלילה, אני יכולה לשאול: מה מעסיק אותי כשאני נכנסת למיטה? האם יש משהו שאני מתקשה להרפות ממנו? האם אני כל כך מודאגת ממשהו, שגם כשאני עייפה, המחשבות ממשיכות לרוץ?
אולי אני מרגישה צורך להיות בשליטה כל הזמן, גם ברגע שבו אני אמורה לשחרר ולהירדם?
כמובן, קשיי שינה יכולים לנבוע גם מגורמים גופניים, הורמונליים וסביבתיים. לצד הבירור הזה, שאלות כאלה יכולות לפתוח לנו עוד כיוון של התבוננות.
התשובות לא תמיד יגיעו מיד.
כשאנחנו כל כך עסוקות בהתמודדות עם הכאב, קשה לנו לעצור ולשאול מה עומד מאחוריו. מבט נוסף, קשוב ומקצועי, יכול לעזור לנו לחבר בין הדברים ולראות את התמונה הרחבה יותר.
מה עושים עם זה?
יכול להיות שזה הרגע שבו את שואלת את עצמך, “אוקיי, אז הבנתי מה עומד מאחורי הכאב. נו, ומה עושים עם זה?”
זו שאלה ממש מצוינת.
התשובה שלי אלייך היא שקודם כל, רק עצם ההתבוננות בזה היא חשובה לאין שיעור.
כשאת מתבוננת במה שקורה לך, את כבר מייצרת התחלה של ריפוי, גם אם לא עשית משהו באופן אקטיבי; וכשאת נעזרת בטיפול מתאים, זה כבר לא מרגיש כמו לנסות לכבות שריפה שאת לא יודעת מה המקור שלה בכלל. את מגיעה ממקום אחר.
כן, זה תהליך. לאט לאט, מיום ליום, אפשר ללמוד איך לתת לכאב פחות מקום לנהל את החיים שלנו. על ההבדל בין להשקיט סימפטום לבין לטפל בשורש כתבתי במאמר הזה.
ברגע שאת מתחילה להבין מה משפיע עליו ומה את צריכה, את יכולה אפילו לדבר אליו בחזרה ולהגיד לו:
“שומע? אני מקשיבה. אני מבינה שיש כאן משהו שדורש את תשומת הלב שלי. ואני מטפלת בזה.”


